מקור משנה נדה ט׳:ט׳
9 הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְמֵאוֹת. בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְהוֹרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יָמִים וְשָׁעוֹת, וְסָתוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה ט׳:ט׳
9 כב בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת. וְלֹא נִמְשָׁךְ אַחַר הַוְּסָתוֹת. טוּר:
10 כג תַּנְיָא, וְהִזַרְתֶּם וְגוֹ', מִכָּאן אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, אַזְהָרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִנְּשׁוֹתֵיהֶם סָמוּךְ לְוִסְתָּן. וְכַמָּה, אָמַר רַבָּה, עוֹנָה. גְּמָרָא. וּלְמַאי דְּקַיְמָא לָן וְסָתוֹת דְּרַבָּנָן, קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא. וְכֵן כָּתְבוּ הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה וְהָרַ"ן:
11 כד וְלֹא פָּלֵיג אַוִּסְתּוֹת הַגּוּף דְּרֵישָׁא: